כישרון או חידלון?

אנחנו מתקרבים לחג הסוכות שבו אמרו לנו חז"ל: " צא מדירת קבע מהבית שלנו והיכנס לדירת עראי הסוכה הקדושה. " ומכאן דרשו בעלי המוסר שאדם צריך לדעת שגם בחייו הכל עראי, ולא כדאי לו לבזבז את הזמן על שטויות והבלים, אלא להתחזק ולעשות את רצון השם.

וחשבתי על כך ואמרתי שדווקא אפשר לקחת חיזוק מכך שהכול עראי ולהתחיל להעז ולעשות.

ואסביר את כוונתי. הכרתי הרבה אנשים שהתברכו מאת השם יתברך בכישרונות גדולים, ובאמת ובתמים הם טובים בהרבה מאוד תחומים ויכולים מאוד להצליח ובגדול. רק יש בעיה אחת אצלם: שאינם מאמינים בעצמם ובמקום לנסות ולהעז, הם בוחרים בדרך הקלה והפשוטה של ראש קטן ונשארים בארבע אמות שלהם.

כשניסיתי לדבר איתם על כך ושאלתי: " למה אתם לא עוסקים במה שאתם טובים? " הם אמרו לי: " ניסינו, זה לא הלך אז וויתרנו."

אני באמת מאמין להם שהם ניסו, אבל לדעתי הם לא ניסו מספיק. אדם שרוצה להצליח בכל תחום בחיים, אם הוא יהיה עקשן ולא יוותר לעצמו בקלות, יתאזר בסבלנות ויעשה יותר ממה שכולם עושים, אני בטוח שבעזרת השם הוא יצליח.

וזה הלימוד שלי מחג סוכות. דווקא בגלל שהכל עראי, אל תפחדו מלהצליח, אל תפסיקו לנסות.

תצאו מהקביעות שלכם וממקום הנוחות שלכם, ותתחילו להאמין שאתם יכולים, שאתה טובים, שאתה כישרוניים. וכשתאמינו בעצמכם, תזכו להשם צלך על יד ימינך ובעזרת השם יתברך יגיע הכול.