אני רוצה לשתף את עם ישראל בסיפור המופלא…
מתוך חוברת שמחה בלב · חשוון תשפ״ז · עמוד 18 · ו׳ חשון תשפ״ז
המסע אל האור: מיום ההוא ועד היום
אני רוצה לשתף את עם ישראל בסיפור המופלא שלי, שמחזיר אותנו שלוש שנים אחורה, ליום שמחת תורה, הידוע גם כ-7 באוקטובר.
שירתתי בהנדסה קרבית בצה"ל. העבודה שלי הייתה לבנות מיגונים: הייתי מרים הר שלם של חול כדי שלא יוכלו לראות נ"ט על המושבים ומגן על אחינו בית ישראל.
אני חוזר לאותה שבת, השביעי באוקטובר. הייתי בבסיס. באותו לילה לא הצלחתי לישון; הייתה הרגשה של מתח באוויר. הלכתי בבסיס הלוך ושוב. גם עצם הייתי באותו בסיס היה נס, שבתכנון הייתי אמור להיות בנחל עוז, ואם זה היה קורה, לא הייתי כאן כדי לספר.
הבסיס היה מול הגדר, ממש מרחק קילומטר. הלכתי לישון, ואז קמתי בבום חזק, בלי סוף טילים. רצתי למיגונית, רסיסים עפו ליד הראש שלי, פתאום שמענו בקשר שיש פרצה בגדר וכניסת מחבלים, לצד אזעקות צבע אדום. מהר מאוד רצנו חזרה למגורים, לקחנו נשק ושכפ"ץ, התחלנו להתלבש בזמן שטילים ממשיכים ליפול. שמעתי בום אחד גדול ואז שקט, ואז התחילו צעקות של.המחבלים עם קריאות "אללה אכבר". התלבשתי מהר וחזרתי למיגונית. הרגשתי בלב שלי זהו, הגיע הסוף. שמעתי ברמקול: "יש מחבלים בש"ג". באנו לצאת להילחם, ואז ראיתי קבוצה של 40 מחבלים שפותחים באש לכיוון שלנו. לא היה לי מקום להתגונן, והבנתי שרוב הסיכויים שאחטוף כדור. הם היו מיומנים