אין השגות
מתוך חוברת שמחה בלב · אב תשפ״ו · עמוד 44 · י״ד אב תשפ״ו
בחודש הקודם כתבתי לכם שאין לי השגות בנערים של היום – במסירות הנפש שלהם, כמה הם משתדלים לעשות את רצון ה'. היו כמה שאמרו לי: "אתה לא מכיר את המציאות האמיתית, יש הרבה בעיות" - ובכל זאת העדפתי לראות את הטוב ולחפש אחריו.
ודווקא בגלל שבחרתי לראות טוב – בורא עולם זיכה אותי לעוד סיפורים מחזקים ויפים.
וסיפר לי בחור יקר שאחרי שהוא עשה תאונה עם אופניים ושבר את היד – במקום שחלילה ייחלש וישאל "למה זה מגיע לי?" וכו', הוא מיד אמר: "אבא, טעיתי. אני מבקש סליחה. הכול לטובה." ואני רוצה שתבינו, אחים יקרים – אותו בחור לא גדל במאה שערים ולא בבית דתי, ובכל זאת, עם רצונות גדולים, הוא זוכה להיות חזק באמונה ולהבין ולומר: "הכול לטובה."
ואז הוא הלך עם אמא שלו לבית הרפואה לבדוק את מצב הגבס. וכשהוא נכנס לשם, הרופא אמר לו שהוא צריך לעבור ניתוח. הוא שאל: "מה יהיה אחרי הניתוח? האם יורידו לי חלק מהגבס?" והרופא אמר לו שאפשר להוריד את הגבס לגמרי. עכשיו — כל הסיבה שהוא לוחץ להוריד את הגבס היא שהוא נמצא ממש במקום התפילין, ובינתיים הוא מניח רק תפילין של ראש עם ברכה. והפתרון של הרופא – להוריד לגמרי.
ואמא שלו רוצה שהוא יעשה גבס חלקי. כששאלתי אותו למה חלקי – הוא אמר לי שאמא שלו ראתה בזמן שהם באו לבית החולים שהוא עוזר לזקן עם כיסא גלגלים, והיא חוששת שבלי גבס הוא יוציא את העצם שוב מהמקום. אתם מבינים איזה בחורים צדיקים יש לנו? עם גבס הוא רוצה לעזור לזקן ולהרים אותו. אין השגות.