מעשה היה בירושלים של קדם, בשני אברכים בשם…

מעשה היה בירושלים של קדם, בשני אברכים בשם ראובן ושמעון (שמות בדויים) שלמדו יחד ב'כולל', ומהרגע הראשון שנפגשו ניסה שמעון בכל הזדמנות להציק לראובן בכל מיני 'חכמות' והצקות, ראובן שכבר לא יכל לסבול נכנס לרה"ק רבי דוד בידערמאן מלעלוב זי"ע, וסיפר לו על ההצקות...

הרבי שמע אותו ובכל ביקור היה מרגיעו ואומר לפניו את דברי חז"ל (גיטין לו:) 'הנעלבין ואינן עולבים וכו' עליהן הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' יבוא יום ותראה שהשתיקה תביא לך רווחים גדולים ועצומים, שתוק עכשיו ויגיע הזמן שבו תרוויח.

הדברים של הרב נתנו לראובן קצת אוויר לנשימה ורוגע זמני עד ששב שמעון להציק לו בבושות, ביזיונות ורדיפות, ושוב ראובן הלך לרבי, והרבי הזכיר לו כבראשונה 'הנעלבין ואינן עולבים שומעין חרפתן וכו'

עברו הימים וילדיו של ראובן הגיע זמנם להתחתן התחילו ה'שדכנים לחפש להם שידוך וראובן קיבל לילדיו הצעות ממש טובות, אלא שבכל פעם שרצו להתקדם, נשמע סירוב מהצד השני, לאחר בירור גילה ראובן ששמעון הוא הגרום לחבל בשידוכים ולספר לכולם על 'חסרונותיו' שלו ושל משפחתו...

ראובן כבר לא יכל לסבול ומיהר אל הרבי בזעקת 'הצילני נא איני יכול לסבול יותר '... אך הרבי בשלו – אמרו חז"ל 'הנעלבין ואינן עולבים וכו', כצאת השמש בגבורתו.

ואף על פי שניסה שמעון להרוס בכל זאת משמיים הצליח ראובן לסגור את שני השידוכים לילדיו ושמעון ראה ומאוד הצטער...ראובן שצריך כסף לחתונה טס לווינה,