התבוננות

סיפר לי חבר שיום אחד הגיע אליו אדם מבוגר, בערך בגיל 60. ממראהו ניכר שהוא אדם מאוד עשיר, והתחיל לשאול אותו שאלות: למה אתה לומד תורה? לך תטייל, תעשה כסף, תבלה. החבר שמע אותו והתחיל לענות. הוא הסביר לו בצורה יפה שבעולם שלנו יש הזדמנות להשיג נצח כשמקיימים את רצון הבורא, וגם בעבודת ה' נהנים. ותוך כדי דיבור שאותו מבוגר מקשיב — פתאום הגיעה אשתו ומשכה אותו משם, ואמרה: מה אתה מדבר איתו? בוא נלך מכאן. אותו חבר אומר: מה בסך הכול רציתי? לתת לו קצת התבוננות , להבין על מה צריך באמת לתת דגש בחיים. למה היא לקחה אותו? אמרתי לו: זה כבר קרה קודם. חז"ל מספרים שכאשר הגלה נבוכדנצר את עם ישראל, כתוב בילקוט (תהלים קל"ז) על הפסוק " על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו", שענה ירמיה ואמר להם: "מעיד אני עלי שמים וארץ, שאילו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון — לא גליתם." עכשיו, מה קרה שם? למה כתוב"שם ישבנו"? אומרים רבותינו שלא נתנו להם את האפשרות לשבת, אלא הם המשיכו ללכת. וכשאדם כל הזמן זז — אין לו זמן לחשוב. ולכן אותה אישה, אמרתי לו, לא רצתה שבעלה יעצור לחשוב — ולכן היא מיד לקחה אותו. הוא אמר לי: חבל, הייתי מראה לו את היופי של הדת. אמרתי: תתפלל עליו — שהוא יקבל הארה ממקום אחר.