אבא עשיר

שמתי לב למשהו מאוד מעניין: כשאדם מבקש ממך ברכה – אתה יכול להבין לפי הבקשה מה הגיל שלו. מי שהוא בגיל ההתבגרות יבקש כסף.

בגיל 20 - יבקש זיווג. בגיל 30 - ברכה לזרע של קיימא.

בגיל 40 - לזכות לקנות דירה. בגיל 50 - נחת מהילדים.

בגיל 60 - בריאות ואיכות חיים. בגיל 70 - שקט ושלווה.

וגם שהבקשות משתנות עדיין כולם צריכים כסף. רק שיש סדר עדיפויות שמשתנה לפי הגיל. כשחשבתי על עניין הממון, ולמה יש הרודפים אחריו כל החיים – הבנתי שהדבר היחיד שכסף קונה הוא נוחות. לא שמחה, לא אושר – אלא רק נוחות. והגעתי למסקנה הזאת מדברים שחוויתי, ששמעתי ושראיתי. ואשתף באחד מהם. לפני כ־ 15 שנה הייתי במקום מסוים שמוכר כלי כתיבה. נכנסתי וחיפשתי מוצר מסוים, והבחור שעזר לי – היה בו משהו כבוי. שאלתי אותו: "למה אתה לא שמח? אתה לא מרוויח מספיק במקום העבודה?" הוא חייך ואמר לי: "אני מרוויח מספיק. אבא שלי הוא הבעלים." אמרתי לו: "אם ככה, כסף זה לא אחת הבעיות שלך." הוא אמר: "ממש לא. אבא שלי רק אתמול קנה לי גיטרה חשמלית ב־25,000 ש"ח." שאלתי: "אז למה אתה לא מנגן בה?" והוא אמר: "זהו … נמאס לי ממנה. ניגנתי קצת אתמול." הבנתי ממנו בשיחה שכל מה שהוא רוצה – הוא מקבל. יש לו אבא עשיר, ובכל זאת העושר לא קנה לו אושר. הוא חי בתחושה שאין לו למה לקוות, וממילא הוא גם לא שמח. אחים יקרים מכאן נבין שהחוסר – הוא לא חסרון. הוא מה שבונה את האדם, נותן לו שאיפות, רצונות, צמיחה, וחיים עם משמעות.