התבודדות (א)

ידוע לכם מה שכותב רבי נחמן - שהתבודדות היא מעלה גדולה מהכול וכיוון שכל כך חשוב להתבודד, אני משתדל בשיעורים מדי פעם לדבר על כך.

יום אחד הזכרתי את המעלה הגדולה הזאת בסוף השיעור. אחד המשתתפים שהיה שם אמר לי: שמע, ניסיתי לעשות את העצה הזאת — זה פשוט לא הולך. אני לא יכול לשבת ולהתחיל לדבר אם לא עומד לפני מישהו. ועוד אמרו לי שצריך שעה — אז בכלל אין סיכוי שאני אעשה את זה.

אמרתי לו: קודם כל, מי אמר שחייב שעה? אפשר להתחיל גם בדקה. אתה מסתכל על שעה כמשהו לא הגיוני מבחינתך, לכן מראש אתה מרים ידיים.

אבל אם תשים לב – בכל דבר בחיים מתחילים לאט לאט ועולים בכמות. גם תינוק שנולד – יש לו פטמה של בקבוק מס' 1 עם חור קטן, אחר כך הוא עולה ל־2 וממשיך לחור יותר גדול. ככה גדלים.

הוא שמע, ואני מקווה שהוא גם עשה.

ולכם אני יכול לומר בביטחון מלא – שכל פעם שהצלחתי לקיים את העצה הזאת, ואני באמת משתדל לקיים אותה – זכיתי לראות דברים זזים בחיים.

ולא רק שהם זזים זה גם קורה מהר. ברמה של שעה אחרי שדיברתי עם ה', לפעמים שעתיים ולפעמים יום – תמיד ראיתי שיש כוח בזמן הזה שאתה מספר לבורא עולם על הטובות שהוא עשה לך ומודה לו עליהן, ואחר כך גם אומר לו על הקשיים ומבקש שיושיע אותך מהם. זאת עצה גדולה וחשובה שאפשר להתחיל בה מדקה בלבד – ומקבלים דרכה ישועות גדולות.