יותר ממה שחייב

בימי בין המצרים, בין השאלות שנשאלתי הייתה שאלה בולטת במיוחד: האם מותר ללכת לים (מופרד). השבתי לשואלים שמעיקר הדין מותר, רק שאני אישית חושב שראוי שלא ללכת בימים אלו ולהצטער בצער שאין לנו בית מקדש. יש כאלו שאמרו: טוב, הבנו. ויש את אלו שאמרו שהם לא מבינים — אם זה מותר אז למה לא ללכת.

ובשביל אלו נכתב הלימוד של היום. ביהדות שלנו יש הרבה גוונים וסוגים של אנשים: יש את החסידים שעושים יותר ממה שצריך, יש את עמך ישראל שעושים מה שצריך, ויש גם כאלו שגם את מה שצריך לא עושים. אני רוצה שנרחיב יותר ונדבר על אלו שעושים מה שצריך. כששאלתי: למה אתם מחפשים תמיד להקל ולמצוא היתרים ולא לנסות קצת מעבר? הם אמרו לי: גם ככה לא פשוט לנו, אז אנחנו מחפשים את המינימום שחייב ולא יותר מזה. ותבינו, אחים יקרים – אני לא מנסה להחמיר על אף אחד, רק שברור לי שמי שמחפש תמיד קולות והיתרים ולא קצת מעבר, ברגע שיהיה לו קצת קשה – גם את המינימום שהוא עושה הוא יאבד. עבודת ה' היא מצד אחד נקראת עבודה, ובכל זאת גם בעבודה אפשר ליהנות כשרוצים. כשאנחנו ניקח את העמל ונשנה ונבין שזה אותיות מעלה, נקבל גישה אחרת. המטרה שלנו היא לדעת לפני הכול מה המעלה של עובד ה' בדור האחרון, מה השכר העצום שמקבלים על כל מאמץ, מהי מטרת קיום המצוות. כשיהודי לומד את זה ואחר כך מקיים — זה עולם אחר לגמרי. ולכן, למסקנא: לא כל מה שמותר — עושים.