אמר בליבו

מה לי למהר?! אם בין כך ובין כך עליי לשהות כאן עד סיום היריד, שהרי עליי להמתין ליתר הסוחרים שנסעו עימי הנה – אקנה את סחורתי בימי היריד האחרונים, ובינתיים אשב בבית המדרש ואעסוק בתורה!

משך חודש שלם ישב אפוא הצדיק ר' יהודה לייב בבית המדרש, הרחק משאון היריד והמולתו, ושם הגה ועסק בתורה. עד מהרה חלף החודש, והנה הגיעו הסוחרים חבריו למסע, ומצאוהו לומד. הודיעו לו כי מחר יהיה יום היריד האחרון, ומוטב שיסור לשם ויקנה את הסחורה אשר בה הוא חפץ.

עם שחר פנה ר' יהודה לייב אל היריד, אולם... עד מהרה התברר כי איש לא המתין לו, ורוב רובם של הסוחרים עסוקים כבר כעת באריזת דוכנם ובספירת כספם... המשיך השקדן ממיר והסתובב בין דוכני השוק, בחיפוש אחר גליל בד או אריג. והנה הגיע לסוחר שהחזיק בידו מלאי גדול של אריגים בצבע אדום יוקרתי, מהסוג שבו נוהגים שרים ואנשים חשובים לקשט את בגדיהם. התבונן ר' יהודה לייב ברשימה שכתבה לו אשתו. אף אחד מהבדים הרשומים כבר לא היה בנמצא, כי כולם כלו ואזלו במהלך היריד. בלית ברירה שלשל לידיו של הסוחר את מלוא הסכום העצום שטמון היה בארנקו, וקנה את כל כמות הבדים האדומים.

חזר ר' יהודה לייב הביתה, הניח את צרורותיו ואת החבילות הרבות, ומיד אץ רץ לבית המדרש, לשקוד על התורה במתיקות ובשמחה עצומה.

ניגשה רעייתו אל החבילות שכל כך ציפתה להן, והחלה