אין יאוש בעולם כלל

היום נדבר קצת בעניין השידוכים. בימינו לצערנו יש הרבה מאוד רווקים ורווקות בגילאים מאוחרים, ולפעמים ההמתנה הארוכה גורמת להם למפח נפש, לשבירה, לקושי, לייאוש. הם כל כך הרבה ניסו וזה לא הלך, ועולה אצלם מחשבה שאולי הם חלילה לא יזכו להתחתן. אז אני רוצה לחזק את הממתינים בסיפור ששמעתי על אישה שמגיל 18 התחילה לצאת לפגישות, והמשיכה בכך במשך 20 שנה – עד שבגיל 38 היא התחתנה. היא אמרה שב־ 20 שנה היא הספיקה להיפגש עם בחורים מכל הארץ — ובלשון שלה: ממטולה ועד אילת. ולבסוף – הלא יאמן קרה. הבחור שאיתו היא הקימה בית - גר רחוב ממנה, ממש באותה שכונה. כששאלו אותה: מה הסוד שלך לא להתייאש? אז היא אמרה: אני אשקר אם אומר שלא היו לי רגעים קשים, אבל ידעתי שיש לי מטרה – להקים בית. ולכן המשכתי בתפילות, ובכל פגישה השתדלתי לבוא עם שמחה, עם חיוכים, ולא להגיע עם הרגשה שאולי זה עוד אחד שלא יצא ממנו כלום. וזה עזר — הייתה חיות בפגישות. ולבסוף מצאתי את בעלי. וגם שם הייתה השגחה - הפגישה שלנו הייתה במהלך ימי העומר, ולכן הוא הגיע עם זקן - וזה מה שחיפשתי. ואחר כך הבנתי שאם הייתי נפגשת איתו בזמן אחר – הייתי פוסלת אותו על פי המראה כבר בפגישה הראשונה. כששמעתי אותה – הבנתי: שמגיע הרגע, בורא עולם יסובב הכול שזה יצליח. ולכן, אחים יקרים – לא להתייאש. גם כשזה קשה – תמשיכו לנסות. אין ייאוש בעולם כלל.