שמירת שבת במסירות

כאשר הגיע לארצות הברית רבי יעקב יצחק שיינברג זצ"ל, אביו של הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, הוא סבל מעוני רב. אף שהיה אדם מוכשר, נאמן ואחראי, שלא היה אמור להיות לו קושי לפרנס את עצמו ולהשיג מקום עבודה לכלכלתו, בכל זאת לא הצליח בשום אופן למצוא מקום עבודה. ומדוע? משום שעמד בתוקף על שמירת השבת בכל פרטיה ודקדוקיה.

כידוע, בשנים ההן מי שלא הסכים לעבוד בשבת לא היה יכול להשיג עבודה . יהודים רבים לא עמדו בניסיון ועבדו בשבת, ה' יצילנו. חלקם מתוך סברה שאם לא ידאגו לפרנס את עצמם ולספק את הצורך המינימלי – לחם לאכול ובגד ללבוש – הם מכניסים את עצמם למצב של פיקוח נפש. אחרים הושפעו מהאווירה הקלוקלת והמתירנית, ולאט לאט חשבו שכך המנהג שם, וניתן אולי להקל.

ואולם רבי יעקב יצחק לא ויתר – הוא לא יעבוד בשבת ויהי מה! וכך, מכל עבודה שהתקבל אליה פוטר בכל יום שני, לאחר שלא הופיע לעבודה בשבת. הוא נדד ממשרה למשרה, וכמובן לא קיבל בשום מקום את שכרו. ממילא חי בעניות ודוחק כה רב, עד שלעיתים אף את מעט הכסף הנדרש לשכירת מקום לינה לא היה לו. הוא נאלץ לסבול חרפת רעב ואף לישון על ספסלי בית הכנסת, ולעיתים אפילו על ספסל בגן ציבורי. אך על דבקותו במצוות התורה לא ויתר.