בישיבת ראדין למד בחור אשר נפשו דווקא לא…

בישיבת ראדין למד בחור אשר נפשו דווקא לא חשקה בתורה. אם הוא היה יכול, הוא היה עוזב את הישיבה ופורק מעליו עול תורה ומצוות.

אלא שהוריו שהיו יראים ושלמים, לא הסכימו לאפשר זאת בשום פנים ואופן. לכן החליט הבחור לעזוב את הישיבה בעזרת תחבולה מתוחכמת.

הוא החליט להצית סיגריה בחצר הישיבה בעיצומו של יום השבת לעיני כולם, וכך בוודאי יסלקו אותו מהישיבה, בין אם הוריו ירצו בכך ובין אם לא.

ואכן, הדברים התנהלו בדיוק על פי התכנית. הבחור הצית סיגריה בשבת לעיניהם הנחרדות של חבריו לישיבה, וכאשר המשגיח שמע על כך, הודיע לבחור כי עליו לעזוב את הישיבה מיד בצאת השבת.

שמח הבחור בליבו, אבל כאשר עמד לעזוב את הישיבה כשבידו חפציו, פגש בו בדרכו החפץ חיים ולחש באוזניו בעדינות כי הוא מבקש שיבוא לביתו לפני שיעזוב.

לסרב לבקשתו המפורשת של החפץ חיים לא העז הבחור והוא אכן הגיע לביתו. נעץ בו החפץ חיים מבט חודר ואמר במילה אחת בלבד: "שאבעס" [שבת], ופרץ בבכי תמרורים.

החפץ חיים לא הוסיף מילה, אולם המילה האחת והיחידה הזו, ודמעותיו החמות חוללו מהפך בליבו של הבחור.