אל תרתח

תמיד כשאני חושב על עבודת המידות, אני מגיע למסקנה שמה שהכי דורש עבודה הוא מידת הכעס. ולמה אני חושב כך?

מהמציאות שאני רואה – שהכעס יכול להגיע ממש בקלות. וגם אם אתה מנסה להישאר רגוע, תמיד יש איזה אדם שימצא את הדרך לעצבן אותך ולשנות את מצב רוחך.

עכשיו, איפה העבודה באמת מורגשת? הגעתי למסקנה שדווקא בבית.

למה שם ולא בחוץ? מפני שבחוץ אדם יכול להיראות הכי צדיק בעולם. כשהוא בחוץ – אתה תראה אותו עונה בשפה רפה, רגוע ושליו ומתוק. אבל כשהוא מגיע הביתה – שם מתחיל הניסיון. שם אין מסכות, ושם נמצאת העבודה האמיתית.

אתה נכנס הביתה, ופתאום אתה לא מקבל את מה שרצית, את מה שהבטיחו לך. ולא רק שאתה לא מקבל – אלא אפילו מנחיתים עליך מטלות: תעשה את זה ואת זה, תיקח את הילדים וכו'. כל אחד והניסיונות שלו.

וכאן בורא עולם בודק את האדם: כיצד הוא מגיב במצבי לחץ? אם הוא יצליח לעבור את השעה הזאת ברוגע ככל שיוכל – הוא יקבל אחר כך מתנות. ואם הוא יתעצבן, יצעק, ירתח – הוא יצטרך להתחיל שוב מחדש.

וגם שזה פשוט לכתוב על כך – לקיים זה כבר אחרת לגמרי. ובכל זאת, התקווה היא שאחרי שאנו לומדים את הלימוד הטוב, בשעת הניסיון נצליח להתגבר ולשמור על שלווה פנימית.