מקבלים באהבה (א)

בטח יצא לכם פעמים רבות לשמוע על אדם שנעלב ושתק והרוויח מכך. אחת הסיבות שאסור להעליב אדם אחר היא שהלבנת פנים נחשבת כמו שפיכת דמים. כיוון שהעלבון גורם ללובן בפנים.

יהודי אחד סיפר שבעבודה שלו הוא אחד מהבכירים והוותיקים. אחרי שנים רבות שבהן הוא מבצע את עבודתו נאמנה, הביאו כמה חברה צעירים, וכיוון שמצוי הדבר שעובד שמגיע חדש רוצה להוכיח את עצמו – הם מצאו דרך לא נכונה כלל, והתחילו לחפש עליו מה הוא עושה לא בסדר כדי להראות כמה הם טובים וזה כלל לדבר עליו לשון הרע. הוא יכל להפעיל קשרים ולגרום לפיטורים שלהם , ובכל זאת משהו עצר אותו והוא המתין בלי לעשות דבר.

ואז, כמה ימים אחרי, הוא נקרא לשרת במילואים. ובאותו בוקר שהוא נמצא באחד המארבים, אשתו הלכה באחד הרחובות של תל אביב. בין הרחובות היה שביל אופניים שאותו היא עברה, ומשום מקום הגיח עובד זר שנסע בפראות, ונתקל בה בעוצמה והעיף אותה באוויר. באותו זמן של התאונה הוא במילואים, טלפון מנותק , והוא מגיע להחלטה שהוא לא מתכוון לפעול על אלו שדיברו עליו ולקבל באהבה. ורק בשעות הערב, כשהוא יכל שוב להחזיק את הטלפון, התברר לו שאשתו ניצלה בנס מכל הפגיעה – רק מכות יבשות.

הוא הבין טוב מאוד את המשמעות של "כל המעביר על מידותיו – מעבירים לו על כל פשעיו". הוא מייחס את השמירה על אשתו רק לויתור שהוא עשה. ואז התברר בעבודה שכל מה שאמרו עליו היה רק שקר, ואלו שדיברו עליו קיבלו על הראש, בלי התערבות שלו כלל.