מעלת הצדקה

אמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ב משנה ז): "מרבה צדקה – מרבה שלום." ובספר מעיל צדקה (אל"ף רפ"ט) כתב: הבט וראה מעלת הצדקה - שכאשר יושב הקב"ה על מצוות הצדקה, נכנסים מלאכי שלום , ואין רשות למשחית ולמלאכי חבלה להיכנס ולקטרג עליו.

אז הבנו שמצוות צדקה היא שבח וגדולה. והיום אני רוצה – בשונה מבדרך כלל – לא להתרכז באלו שבחוץ, אלא להתרכז בנו. האם אנחנו עושים צדקה עם עצמנו?

כוונתי לשאול: האם אנחנו באמת מחפשים איך לעזור לעצמנו? הכי כואב לראות אדם שאינו מעריך את עצמו, שחושב שהוא לא מוצלח. אתם יודעים כמה כוח יש לכל יהודי? כמה עוצמה טמונה בנפש האדם? לאן כל אחד יכול להגיע?

אז למה לא כולם מנסים? למה יש אנשים שחושבים שנגזר עליהם לסבול כל החיים? למה יש פחד מהטוב?

אני מדבר מדברים שאני שומע על בסיס יומיומי.

ורבי נחמן אומר דבר מופלא ביותר – כל כך מופלא, שמי שישתמש בעצה שלו יוכל להשיג הכול. שום דבר בעולם לא יעמוד בפניו.

נקרא את דברי הצדיק (ליקוטי מוהר"ן קצ"ג): "דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם – יוכל לפעול שיהיה כך. ואפילו אם יחזק מחשבתו מאוד שיהיה לו ממון – בוודאי יהיה לו. וכן בכל דבר. רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות."

כשאנחנו ניישם את דברי רבינו – נראה ניסים ונפלאות.