כף זכות

הגאון מווילנא כתב בספרו' אבן שלמה' עיקר ביאת האדם לעולם היא בשביל שיתקן את מידותיו. ואנו רואים זאת היטב ברגע שאנו מנסים לתקן איזו מידה לא טובה.

והיום נדבר על כף זכות - אותה מידה שאומרת שגם כאשר אדם רואה אצל חברו סיבה לחייב, עליו למצוא דרך להבין שמה שנראה בעין - אינו בהכרח המציאות האמיתית. וזו עבודה לא פשוטה. אתן לכם דוגמא אמיתית, כדי שנבין עד היכן הדברים מגיעים.

אישה אחת רצתה לעשות חסד לעילוי נשמת אמא שלה, והיא חילקה את הרהיטים שנשארו בבית. את הספה, שהייתה יחסית חדשה, היא תרמה למשפחה בירושלים. ומאז הדבר נשכח – עד לערב פסח האחרון, שבו היא מקבלת טלפון. לפני שנספר מה היה בשיחה, נספר מה התחולל אצלם במשפחה.

בין התכשיטים של האמא היה צמיד זהב יקר מאוד, משובץ יהלומים. הילדים שחילקו ביניהם את הרכוש שאלו אחד את השני מי לקח את התכשיט, וכולם אמרו שהוא לא אצלם. באופן טבעי עלה חשד שמישהו מהם מחזיק בו - רק שאינו רוצה לספר.

עכשיו נחזור לספה. על הקו הייתה אותה משפחה שקיבלה את הספה. הם סיפרו שבניקיונות הם הכניסו את השואב למעבר הצר שבין הריפוד, והרגישו שמשהו נתקע . כשהשואב יצא – יחד איתו יצא גם התכשיט.

הם התקשרו לספר למשפחה. אחד האחים הלך לקחת אותו, ויחד איתו כולם הבינו שכל החשד היה לחינם.