”משאיר רושם“

"משאיר רושם" בתיקוני הזוהר מובא שיש הבדל בין מה שאדם חושב לבין מה שמוציא מפיו, ושם מוסבר שכל דיבור שיוצא מהפה אינו מתבטל, אלא נותר בעינו וממשיך להשפיע עד שלוקחים אותו לפני המלך. הזוהר מדבר על דיבור, ואני נוכחתי לראות שגם מעשים משאירים רושם—ואפילו לדורות הבאים. כפי שנספר: יש לנו חבר שעבר בשנים האחרונות תהליך של תשובה וקרבה להשם יתברך. זה לא היה פשוט עבורו—כל המשפחה שסביבו, האחים והאחיות, עדיין אינם שומרים תורה ומצוות. אך בעקשנותו, הוא הצליח. בשביעי של פסח, שחל בשבת בבוקר, הוא ישב יחד עם אביו ושמע דפיקות בדלת. בפתח עמד אחיו הגדול יחד עם בנו. הוא מיד הכניס אותם —לא הזכיר להם שהיום שבת. פשוט הגיש להם אוכל לסעודה. האח והבן טעמו מהמצה שהוא הכין כמה ימים לפני פסח. ואז אמר לו אחיינו: "אתה יודע? יש למצה שהכנת טעם מיוחד! חבל שלא ידעתי על זה לפני כמה ימים —אז היה לי מה לאכול בטיול." "על איזה טיול אתה מדבר?" הוא שאל. ואז האחיין סיפר: שכמו רבים מעם ישראל, גם הוא נסע עם חברים לצפון וטייל שם. חבריו, שאינם שומרים תורה ומצוות, אכלו ושתו מכל הבא ליד, ובין הדברים גם פיתה דרוזית. אך הוא, בגבורה גדולה, הסתפק בירקות, ובעיקר מלפפונים. האבא של אותו בחור, ששמע את בנו מספר את הסיפור, התחיל לחייך בשולחן ואמר: "איזה קטע מצחיק! גם אני, לפני 30 שנה, עשיתי את אותו טיול של הבן שלי בצפון יחד עם חברים —וגם אני אכלתי שם מלפפונים! ועכשיו הבן שלי הולך בדרכי…"