להאמין שאתה טוב

היהדות מלמדת אותנו שצריך מאוד להתרחק ממידת הגאווה, כיוון שהגאווה היא השורש של כל המידות הרעות. ויש הטועים בפירוש מידה זו, וחושבים שאם אדם שמח במעשיו ובמצוותיו – הוא גאוותן.

וגם כשהם מצליחים לעבוד איזו עבודה או איזו התגברות – אין להם ערך לכך. עד ששמעתי פעמים רבות אנשים שאומרים להם על מעשה טוב שעשו " אשריך, ישר כוח", והם עונים: "אהה, לא עשיתי כלום". או שראיתי אנשים שעשו מצוה, וכששיבחתי אותם על כך – הם אמרו: " כן, אבל אני נופל בדברים אחרים" וכו'.

וכשאדם מגיב כך ולא מעריך את ההתגברות שלו מחשש שאולי זה נקרא גאווה – זה יגרום לו שלא ירצה להמשיך לעשות.

וכותב בעניין זה רבינו בשיחות הר"ן ק"מ: צריך להאמין בעצמו. וראיתי פירוש שמביא רבי לוי יצחק בנדר, וכך הוא אומר: צריך [האדם] להאמין בעצמו שגם דיבור שלו, יהיה באיזה מצב שיהיה – הוא חשוב מאוד לפני השם יתברך, ומצוה שלו היא גם חשובה לפני השם יתברך. אמנם אדם צריך להיות עניו, אך זה הוא צריך לדעת ולחרות במוח: שגם אם הוא נמצא במקום שפל שהוא נמצא – המצוה שלו יש לה חשיבות רבה אצל השם יתברך.

ונלמד שאין כאן סתירה: מצד אחד צריך לדעת שכל עבודה חשובה וכל התגברות יקרה, ומצד שני לשמור על ענווה ולדעת שכל ההצלחות הן מאת השם יתברך.