הקומבינה

יום אחד התיישב לידי יהודי נחמד והחליט שהוא רוצה לספר לי ממעשיו. בין דבריו הוא אמר: תדע לך שבארץ שלנו בלי לעשות קומבינות אי אפשר להסתדר. אתה חייב לעקם פה, לעקם שם, לקחת מזה, להוריד את זה. ואז הוא סיפר שהוא עושה כמה דברים האסורים לפי הדת כדי להרוויח עוד כסף.

אמרתי לו: מה ששייך לך יגיע אליך גם בלי לשקר ולבלף, שהרי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה. הוא עשה לי כן עם הראש והמשיך במעשיו.

וזה מדהים שאחר כך ראיתי סיפור על אדמו"ר אחד שהיה לו שמש (עוזר) הלבוש בגדים ישנים ומרופטים. החסידים, שכאב להם עליו, לקחו יוזמה ואספו סכום יפה של כסף, הביאו לאדמו"ר וביקשו שיתן לשמש את הכסף שיוכל להחליף לבגדים חדשים. האדמו"ר שמח על מעשיהם הטובים , לקח את הכסף, שם אצלו בשולחן, והחליט שלמחרת הוא יפתיע את השמש שלו וייתן לו את הכסף.

בלילה נכנס השמש לחדר , וכשראה שיש מעטפה על השולחן ללא דורש ומבקש, בער בו יצרו הרע והוא לקח אותה והטמין בכיסו. בבוקר האדמו"ר מיד הבין למי היה המעל, והוא אמר לשמש שלו שיגש אליו. וכשהוא הוכיח אותו על מעשיו, הוא סיפר לו שהמעטפה הייתה מיועדת לו, ועכשיו שהוא לקח באיסור – הוא מפוטר מתפקידו.

אותו שמש מלמד אותנו כלל חשוב: מה שמגיע לך – תקבל, רק תמתין שזה יהיה בהיתר. ולכן אותו אחד של הקומבינות צריך לחשב מסלול מחדש.