עבודה אמיתית

חובת הלבבות אומר שהשם יתברך נתן לבני אדם חן למקצוע שבהם הם עוסקים, ולכל אחד מהם ניתן חן שונה. ולכן יש עובדים בכל מיני מקצועות שאחרים בחיים לא היו עובדים בהם, וכן להיפך. בין כל העובדים יש את אלו שעובדים קשה עבודת כפיים, והם חוזרים הביתה מותשים כדי להביא טרף לביתם. כשאני רואה אחד כזה יש לי אליו רגישות יתר , כיוון שאני יודע מהי עבודה קשה.

וכך קרה שבאחד הימים עמד לידי אדם כזה שאני מכיר אותו כבר תקופה, וראיתי אותו מתנשף מעמל היום. בפנים שלו נראו סימני שחיקה, וכאב לי עליו. נכנסתי איתו בשיחת חולין, ואחרי כמה דקות המשכתי לדרכי.

ומה כאב לי על אותו אדם? כאב לי שהוא לא הולך בדרך ה', שאינו שומר שבת, שאינו מקיים את המצוות. אמרתי לעצמי: עולם הזה אין לו, כיוון שהוא עובד מבוקר ועד לילה; עולם הבא — שלפחות שם הוא ינוח — כרגע הוא לא עובד עליו, וזה מה שציער אותי.

כמובן שאין לי מושג בחשבונות שמיים, ואיני יודע כיצד שופטים שם. ובכל זאת, ממה שאני כן יודע — כתוב שמקבלים שכר עבור המצוות והמעשים הטובים, ונענשים על העבירות, ולכן כך הסקתי לגביו. ובכל זאת, למה סיפרתי את כל זה? כיוון שאני חושב שיש דרך להרוויח שכר גם כשיוצאים לעבודה, ואפשר לנצל את הזמנים הללו לרכוש מצוות רבות וגדולות.

לדוגמא: אדם שנוסע בדרך — הוא בקלות יכול להפעיל שיעור תורה או ברכב או באוזניות. כמה הוא ירוויח מניצול הזמן הזה! או אדם שמשתף לאחרים שיעור תורה או חיזוק בכל דבר אפשר לרכוש מצוות ובקלות, במיוחד בדור שלנו. אשרי מי שמנצל את זמנו כראוי.