הפרשה עוסקת ביום השמיני למילואים, שבו היתה חנוכת…

הפרשה עוסקת ביום השמיני למילואים, שבו היתה חנוכת המשכן, ובו נכנס אהרן ובניו לתפקיד הכהונה.

בתחילת הפרשה, משה קורא לאהרן, לבניו ולזקני ישראל, ומשמיע להם את דבר השם, שצווה שיכנס אהרן לתפקיד כהן גדול. בנוסף, מצווים אהרן ובניו להביא קורבנות. אהרן מביא עבור עצמו עגל לחטאת ואיל לעולה, ובני ישראל מביאים עבורם שעיר עיזים לחטאת, עגל וכבש לעולה, שור ואיל לשלמים ומנחת סולת. כל העדה כולם נכנסו לחצר המשכן בדרך נס. משה אומר לאהרן "קרב אל המזבח," ומתחיל אהרן את עבודת הקורבנות.

משה רבינו ואהרן הכהן נכנסו להתפלל, ואז ירדה האש, שהיא סימן להשראת שכינה, וכל העם שמח.

ובינתיים, נדב ואביהוא, בניו של אהרן, הלכו ועשו בעבודת יום הכיפורים אש זרה אשר לא ציוה השם. ותצא אש, והם מתו. אהרן שתק וקיבל על כך שכר, שנתיחד איתו הדיבור.

משה רבנו מצווה את אהרן ובניו שלא לנהוג מנהגי אבלות ולהמשיך בעבודה כרגיל, מפני שיום קדוש הוא להשם יתברך.

בהמשך הפרשה, מתוארים: סימני בהמה טהורה, סימני דגים טהורים, סימני עופות, האיסור לאכול חרקים ושקצים, טומאת מגע ומשא שמונה סוגי שרצים המטמאים בנגיעה בנבלתם, טומאת כלי חרס, ואיסור אכילת שרצים.