לדעת מתי למהר

יום אחד הגעתי לברית בשעות הצהריים, ואמרו כולם לצאת רגע בחוץ לתפילת המנחה. היה ציבור גדול, והתמקמנו במקום שקט כדי לשמור על הריכוז. ואז הגיע לשם בחור, שכנראה מאוד מיהר , והתחיל להלחיץ את כולם. הוא תפס מישהו ואמר לו: "תתחיל מאשרי יושבי ביתך", ותוך כדי הוא אמר: " נו, זריז זריז , בוא נסיים מהר".

לי זה היה לא כיף לשמוע, מהסיבה הפשוטה שבתפילה לא צריך למהר – ובמיוחד בברית מילה, שגם אין תחנון. הרי הלחץ הוא תמיד מיותר. ואז הם חזרו לשולחן וישבו שם במשך כחצי שעה עד לתחילת הברית, ויצא שהם יכלו ליהנות מהתפילה ולומר אותה מילה במילה.

ולמה אני מעורר על זה? מהרצון שניתן לב לדברים החשובים. הגמרא אומרת בברכות: "כרום זולות לבני אדם" - זו תפילה, הנמצאת ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלים בה.

כשחשבתי על דברי הגמרא ניסיתי להבין מה הכוונה מזלזלים. הרי רבים הולכים להתפלל, ורבים משתדלים בכך ביותר, וגם בזמן שהם בעבודה הם תופסים רגע ביום לצורך תפילה. אז היכן טמון הזלזול?

והבנתי שהוא נמצא בערך – כלומר, אדם לא מבין בדעתו כמה כוח יש לו במילים שהוא מוציא מפיו. הוא חושב שכדי להשיג כסף צריך לעבוד קשה, כדי לזכות לבריאות צריך למצוא את הטוב שברופאים, ועוד ועוד השתדלויות כדי לממש את רצונותיו. ומה שעלינו להבין הוא שכל הישועות, ההצלחות, המתנות – טמונים במילות התפילה. כמובן שיש לעשות השתדלות, אבל קטנה ואת הכוח הגדול לתת בתפילה ולא למהר לסיימה.