גדול השלום

למדונו חז"ל במסכת ברכות (דף נ"ח) ובמדרש תנחומא (פרשת פנחס, אות י'): "כשם שפרצופיהם שונים – כך דעותיהם שונות", וכפתגם העולם שאומר: "שני יהודים – שלושה דעות". וכל אחד בטוח בעצמו שהדעה שלו היא הצודקת.

אז איך נגדיל את השלום בעולם עם כל כך הרבה דעות?

כפי שאנו תמיד אומרים: כאשר אדם מבין את המעלה של מעשיו ואת חשיבותם – קל לו יותר לבצע אותם.

ובעניין זה סיפר לי בעל תשובה: בעת שנולד לו בנו הראשון, אצל עדות המזרח יש חשיבות גדולה לכיבוד בסנדקאות, וקודם לכולם – הסבא מצד האבא. לכן הוא כיבד את אביו. ובבן השני הייתה דילמה: מצד אחד, אביה של אשתו נפטר ולכן אין כאן עניין של כיבוד. מצד שני, האח הגדול של אשתו מאוד רצה לקחת את המקום של האב.

הבעל תשובה התלבט מאוד. הספק שלו היה שאח של אשתו – ללא קשר לדת כלל – חי בהפקרות, כלשונו, וזה הפחיד אותו לתת לו לשבת כסנדק.

הוא ניגש לרב ושאל אותו מה עליו לעשות. והרב ענה לו: נכון שיש מעלה לקחת אדם צדיק, ובכל זאת המלאך של השלום יש לו כוח גדול, ואם אח של אשתך יסכים להתקדם קצת בעבודת ה' – זה שווה הכול.

הבעל תשובה העביר לגיסו את הדברים, והוא הסכים להתחיל מעט במצוות: לשמור את השבתות הקרובות, להתחיל להניח תפילין. ועכשיו, אחרי שבע שנים, אומר לי אותו בעל תשובה שגיסו השתנה לגמרי: הוא התחתן, התחיל לשמור תורה ומצוות, לומד כל בוקר תורה – והכול התחיל ממצווה של סנדקאות וחיזוק השלום.