תמיד לתת
מתוך חוברת שמחה בלב · ניסן תשפ״ו · עמוד 18 · ד׳ ניסן תשפ״ו
יום אחד הייתי בשיעור תורה והיה שם ציבור גדול. אמרתי שזאת הזדמנות לחלק להם חוברות. התחלתי בחלוקה ואז עברה שם אישה מבוגרת, כנראה שלא היה לה קשר לשיעור, ואמרה לי: "חוברת אתה רוצה לחלק לי? לך תעשה צבא." הייתי קצת בהלם מהתגובה שלה – מה הקשר בין השניים? ובכל זאת לא שתקתי. אמרתי לה: " גברת נכבדה, עשיתי צבא".
היא לא ידעה מה לומר והמשיכה בדרכה.
עכשיו ברור לי שהנושא הזה בוער בקרבנו. לצערנו כל יום שומעים הטחות, מריבות, דברים לא נעימים, וכולנו בסופו של דבר אחים.
ואני רוצה לתת עוד נקודת מבט דווקא ממני, ממה שאני חוויתי, שמצד אחד נתתי תרומה בצבא, ומצד שני אני זוכה ללמוד כל יום תורה.
וכיוון שאני מכיר את שני העולמות, אני יכול לומר לכם שלדאוג לנצח של יהודי, ובין היתר לדאוג לקיום העולם על ידי לימוד התורה, זו תרומה מאוד גדולה ונשגבה.
ב כ ו ו נ ה א נ י ל א ע ו ש ה השוואות, אלא רק אומר שאדם שלומד תורה מבצע את התפקיד שלו בקיום העולם, והגיבור שהולך להילחם מבצע את התפקיד שלו בהגנה על המדינה.
זה צריך לפעול בהרמוניה, ורק ככה – כשנבין שכל אחד נותן את החלק שלו - נצליח להגיע לשלום בין כולם.