השגחה פרטית

בשיעור שמסרתי דיברתי איתם על מעלת ההתבוננות בעבודת השם והסברתי שיהודי יכול להגיע למצב שהוא מתפלל, שומר שבת, מברך וזה מעולה, רק שחסר אצלו הלב, חסרה לו הבנה מה הוא עושה. הוא לא חושב מה הפירוש שהכול נהיה בדברו. חשבתם על זה פעם מה הפירוש "שהכול נהיה בדברו "? הכול נכנס במילים הללו – כל מה שאנו עוברים, המחשבות שלנו, השמחות, המצב הבריאותי, האנשים שפגשנו, הרווקות, הנישואים, הכסף, הילדים, מצב הרוח, השמירה שלנו. פשוט הכול נהיה בדברו ובכל רגע אדם מושגח בהשגחה פרטית. זה מזכיר לי סיפור שקראתי על חייל שסיפר על נס שקרה לו: ונספר בלשונו – נכנסנו לשטח. ביקשתי מהמפקד לקחת איתי ממתקים ששלחו לנו מכל הארץ. הוא הסכים ולקחתי חבילת ערגליות בטעם שוקולד. לאחר יום וחצי של לחימה עם מינימום אוכל, התבצרנו בתוך בית ואז נזכרתי שיש לי בפק"ל ערגליות. פתחתי את הקופסה ואני רואה פתק מילד קטן בדיוק במילים הללו: "אני יודע שאתה שומר עלי, זו ההערכה שלי אליך. אני עוד קטן, אבל רק בקשה אחת יש לי – שתברך לפני שאתה אוכל את הממתק שלי." אני לא ידעתי לברך, אבל חבר שלי בפינה אחרת של הבית, חייל עם כיפה סרוגה, זחלתי לעברו כדי לשאול מה ואיך מברכים. כשסיימתי לברך נשמע בום מטורף – טיל, כנראה, נורה בדיוק במקום שהייתי בו לפני שניה. נפצעתי קל מאד, רק שריטות קלות, פרצתי בבכי של התרגשות. אתם מבינים, אחים יקרים, המצווה הצילה לו את החיים. בורא עולם נתן לו אפשרות של התאמצות קטנה והוא זכה להינצל בזכות המאמץ.