הפרשה עוסקת ביום השמיני למילואים, שבו היתה חנוכת…

הפרשה עוסקת ביום השמיני למילואים, שבו היתה חנוכת המשכן, ובו נכנס אהרון ובניו לתפקיד הכהונה.

בתחילת הפרשה, משה קורא לאהרון, לבניו ולזקני ישראל, ומשמיע להם את דבר השם, שצווה שיכנס אהרון לתפקיד כהן גדול. בנוסף, מצווים אהרון ובניו להביא קורבנות. אהרון מביא עבור עצמו עגל לחטאת ואיל לעולה, ובני ישראל מביאים עבורם שעיר עיזים לחטאת, עגל וכבש לעולה, שור ואיל לשלמים ומנחת סולת. כל העדה כולם נכנסו לחצר המשכן בדרך נס. משה אומר לאהרון "קרב אל המזבח," ומתחיל אהרון את עבודת הקורבנות.

משה רבינו ואהרון הכהן נכנסו להתפלל, ואז ירדה האש, שהיא סימן להשראת שכינה, וכל העם שמח.

ובינתיים, נדב ואביהוא, בניו של אהרון, הלכו ועשו בעבודת יום הכיפורים אש זרה אשר לא ציוה אותם. ותצא אש, והם מתו. אהרון שתק וקיבל על כך שכר, שנתיחד איתו הדיבור. משה רבנו מצווה את אהרון ובניו שלא לנהוג מנהגי אבלות ולהמשיך בעבודה כרגיל, מפני שיום קדוש הוא להשם יתברך.

בהמשך הפרשה, מתוארים סימני בהמה טהורה, סימני דגים טהורים, סימני עופות, האיסור לאכול חרקים מעופפים, טומאת מגע ומשא שמונה סוגי שרצים המטמאים בנגיעה בנבלתם, טומאת כלי חרס, ואיסור אכילת שרצים.