שינוי תפיסה

פנה אליי בחור שיש לו חובות לכל מיני גורמים המסתכמים ב -150,000 ₪. אמרתי לו: "הפתרון שלך עכשיו הוא דווקא לתת". הוא שאל: "לתת מאיפה? אין לי כלום". אמרתי לו: "אפילו משהו קטן, שהרי אומר השולחן ערוך "אין אדם מעני מן הצדקה". שתתן תצא מגדר של עני". הוא אמר לי: "מה כבר נתינה קטנה תעשה?" אמרתי לו: "דין פרוטה כדין מאה, גם לנתינה קטנה יש מעלה". ונזכרתי בסיפור ששמעתי: יום אחד עבר הגבאי של בית הכנסת עם קופת צדקה להתרים את המתפללים להוצאות המקום. הוא הגיע לאדם אחד שהכניס את ידו לכיס ולא מצא שם אלא מטבע של שוקולד. הוא שם לגבאי צדקה את מטבע השוקולד וחייך. הגבאי לקח והמשיך הלאה. אותו אדם חזר לבית הכנסת לאחר שבוע, ואיך שהגבאי ראה אותו רץ אליו בהתרגשות ואמר לו: "אתה לא מאמין מה עשית". אותו אדם גירד באצבעו את המצח ושאל בתמיהה: "מה עשיתי?" הגבאי השיב: "נכון שהיית פה שבוע שעבר הבאת לי מטבע שוקולד?" "נו, כן", השיב. "יום לאחר מכן אחד המתפללים שהיו כאן התעלף, והבן שלו אמר שהוא חווה נפילת סוכר והוא חייב משהו מתוק. מיד נזכרתי במטבע שוקולד שהבאת, הכנסתי לו לפה והחזרתי לו את הצבע לפנים. ואתה שואל מה עשית? הצלת בן אדם." לכן, סיימתי לומר: "אתה תתן מה שיש לך ותזכה לקבל מהבורא ממה שיש לו. תאמין לי שזה ישתלם לך".