ערך עצמי

אתם זוכרים שדיברנו בחוברת הקודמת שאדם חייב להעריך את עצמו וגם שאין קשר בין ערך עצמי לגאווה, (כשאינו חושב שהוא טוב מאחרים). וגם כתבתי לכם שלא תחכו לאנשים שיפרגנו לכם מהטעם שלא כל אחד יודע לפרגן. הטעם שהזכרתי את הדברים כיוון שאני רוצה לספר על משהו שחוויתי שהוא אישי, ובכל זאת אספר לצורך החיזוק שתקבלו ממנו.

יום אחד אני מקבל שיחת טלפון שמכינים אותי לעשות שיעור תורה בין מנחה לערבית במקום שיש אזכרה. הגעתי לשם וראיתי בתפילה שהציבור נראה כאינו שומר תורה ומצוות, וגם שהם אנשים ממעמד גבוה.

רגע לפני שאני מתחיל בשיעור שהיה באולם מחוץ לבית הכנסת ניגש אליי אדם אחד ואמר לי: "על מה אתה הולך לדבר? שווה לי לצאת או שתבזבז לי את הזמן?"

הייתי קצת בהלם מהעזות שלו. בכל זאת, הוא לא מכיר אותי וכבר קבע שהשיעור שאמסור יבזבז לו את הזמן.

אמרתי לו: "תעשה מה שאתה חושב," והמשכתי.

אני רוצה לומר לכם, אחים יקרים, שבשיעור הזה ה' יתברך פתח לי את כל מעיינות החכמה. התחלתי לשפוך להם שם גמרות, ראשונים, אחרונים, מדרשים, סיפורים, ולא הפסקתי לדבר. ראיתי שהוא ישב מרותק לשיעור ולאחר השיעור הוא עשה לי עם הראש שלום.

הנקודה שלי היא: אסור לאדם להיחלש מהסביבה. אם מישהו לא מעריך אותך זה לא אומר שאתה לא טוב. לא כולם יודעים לפרגן. וגם אם קורה מקרה כזה, תרגיש שזה מים אחרונים. תמשיך הלאה ותתן את מה שיש לך. מי שלא טוב לו שלא ישמע.