המשך מהסיפור של אתמול

ואז הוא סיפר לי על הלב הגדול של עם ישראל ועל זה שהוא מאוד רוצה להתקרב לה' יתברך. על הניסיונות שבדרך, הוא שיתף אותי שבמאמץ גדול הוא הפסיק לעשן נרגילה בשבת. התרגשתי לראות איך הוא רוצה להכיר את ה' יתברך וכמה צריך להחדיר בעם ישראל את אהבה בין אחד לשני.

לבסוף הגענו ליעד והוא רצה לסיים איתי בסיפור טוב. אמרתי לו: "דבר, חזק אותי".

הוא סיפר לי שאמא שלו, אישה מסורתית עם הרבה אמונה, כשאח שלו הקטן היה קצת לפני הלידה, קיבלה בשורה מהרופאים שהוא פג במשקל של קילו וחצי ולכן כדאי לה להוריד אותו.

היא אמרה להם שהיא עוד רגע יולדת ולמה הם מתעקשים? והם ענו לה שככל הנראה הוא יצא בלי אצבעות או שהמוח לא יתפתח, או דברים נוספים שלא נפרט. ואז היא ענתה בגבורה של אמא: "אני רוצה אותו בלי ידיים, בלי רגליים, לא מעניין אותי, בכל מצב אני אגדל אותו".

הם הרימו ידיים הוא נולד והיא זכתה לחבק את בנה הקטן בידיים בניגוד לתחזיות הוא יצא בריא ושלם.

היום הוא סיפר לי: "אח שלי מתוק אמיתי, חכם, מצחיק והחבר הכי טוב שלי. תחשוב מה היה קורה אם היא הייתה מקשיבה להם".

אמרתי לו: "סיפור מדהים, אשרייך. תמשיך תמיד להיות שמח. כיף לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך".