ממשכים ללמוד בשבח הסבלנות

ממשכים ללמוד בשבח הסבלנות

מסופר במדרש שאברהם אבינו שהיה ידוע בהכנסת אורחים שלו אירח זקן אחד בן תשעים שנה, לאחר שאכל ושתה עמו אמר לו אברהם: " זה הזמן להודות לבורא עולם על האכילה".

הוציא הזקן את הפסל שהיה בכיסו ונישקו בחיבה.

ראה אברהם והתחיל לשכנעו בחיבה ואמר לו: "הרי אתה יודע שאין בפסל הזה כלום". וכך במשך שש שעות חיזק אותו באמונה בבורא.

הזקן היה עקשן ולאחר ששחו לקח את הפסל ונישקו שוב.

אמר לו אברהם: "לך לביתך", וכך הם נפרדו.

מיד נגלה הקב"ה לאברהם אבינו במראה הנבואה ואמר לו מדוע שלחת את הזקן? תשעים שנה חיכיתי לו בסבלנות, ואתה אין לך סבלנות יותר משש שעות?

מיד רץ אברהם אבינו אל הזקן ואמר לו: " שלא יחזור לביתו כיוון שיש חיות משוטטות, ועדיף שיצא מחר לביתו".

בבוקר הכין אברהם סעודה מחדש ושוב ניסה להשפיע על הזקן, למרבה הפלא הפעם הוא קיבל ממנו, לקח את הפסל וניפץ אותו לרסיסים.

כמה מוסר אנחנו יכולים ללמוד ממעשה זה, יכול לקרות לנו לפעמים שאין אנחנו עושים את רצונו של הבורא ובכל זאת הוא מחכה לנו כאבא אוהב שנשוב לדרך הטובה כדי שיכול לתת לנו שפע של ברכה והצלחה.