לא מצא הקב"ה כלי מלא ברכה אלא השלום

לא מצא הקב"ה כלי מלא ברכה אלא השלום

הגמרא בירושלמי אומרת: אדם שחתך עם סכין ובטעות פגע בידו האם הוא יעניש את היד הפוגעת ויחתוך אותה גם? עונה הגמרא: ודאי שלא, סוף סוף הכול גוף אחד וברגע שיחזיר הוא יסבול מחדש. כך צריך לחשוב לגבי כל אחד מעם ישראל, ברגע שנבין שכולנו גוף אחד וכול עם ישראל ערבים זה לזה, אז גם אם קרה ומישהו ציער אותי אני לא יחזיר לו כמו שלא הייתי מחזיר ליד שלי, שהרי הוא חלק ממני. אני יודע של קל להפנים את זה ומדובר במדרגה גבוהה אבל חשוב שנדע שזה קיים. הרב בידרמן הביא משל נפלא שיסביר לנו למה לא כדאי לנו לכעוס. אדם אחד שהשעון שלו לא עבד כראוי נכנס לחנות של שען וזרק לו את המחוגים על השולחן. איך אפשר לעזור לך? שאל השען. "המחוגים מקולקלים" השיב! "היכן השעון עצמו "?שאל השען. "הוא בבית,הבעיה רק אצל המחוגים הם לא זזים". " שוטה צעק עליו, אתה חושב שהמחוגים עושים משהו אין להם תזוזה מצד עצמם כל מי שמזיז אותם זה השעון עצמו, הוא המנוע ובלעדיו לא זז כלום". אותו דבר לעניינו ברגע שנבין שהמחוגים הם הבוס, או האישה, או הבעל ואם קרה שהם ציערו אותי בורא עולם שלח אותם שהרי " אין אדם נוקף אצבע מלמטה אם לא הכריזו מלמעלה " (אף שהם מצד עצמם עושים איסור שהרי אסור לצער אף יהודי), יהיה לי יותר קל לקבל באהבה ולא להאשים את המחוגים.