מציון מכלל יופי

אם פעם נעמוד ונתבונן סביבנו, נגלה כי היופי האמיתי בעולם נמצא דווקא אצלנו, היהודים, כפי שאנו אומרים בתפילה: "ויציב ונכון וכו'" — ויפה הדבר הזה עלינו. אלא שבגלות נלקח מאיתנו חלק מיופיינו, אך בבית המקדש – שם נשמרה צורת היהודי, גם היופי והחן. היהודים היו שמורים בטהרתם ובשלמותם, כמו שנאמר: "מציון מכלל יופי". והנה, כאשר דנים בעניין היופי, יש להבחין בין היופי החיצוני לבין היופי האמיתי. לדוגמא: כשמתבוננים בתפוח – אמנם קליפתו מבריקה ומושכת, אך עדיין לא התגלה לעינינו היופי האמיתי של התפוח, הנמצא מתחת לקליפה – בפרי המתוק והעסיסי. הקליפה המבריקה נועדה אך ורק למשוך את לב המתבונן פנימה, כדי שיגיע אל היופי האמיתי הטמון בתפוח. כך גם בית המקדש – שמראהו היה מרהיב עין ביופיו, אך מטרת יופי זה אינה אלא למשוך אל היופי הפנימי של בית המקדש – אל רוח הקודש. מצינו בחז"ל שהשפה היוונית היא שפה יפה ביותר, ולכן התירו חז"ל לתרגם את התורה ליוונית — לגרום לעם ישראל לנעוץ את שיניהם בתפוח עצמו, לרדת לעומק התורה הקדושה. אולם למדנו חז"ל שבאותו יום שתרגמו את התורה הקדושה ליוונית – ירדו לעולם שלושה ימים של חושך, שלא היה דוגמתם מאז חטא העגל. חורבן ממשי. זהו הלימוד שעלינו לשאת איתנו מחנוכה: היופי האמיתי טמון בתורה הקדושה. אצל יוון – נמצאת רק העטיפה. אבל היופי האמיתי – נמצא בתורה עצמה . וזוהי השאיפה של ימי החנוכה — שנבין זאת. (הרב פינקוס זצ"ל)