משחק של טושים

הבעל שם טוב תמיד אומר שמכל דבר בבריאה אפשר ללמוד מוסר. באחד הימים עברו לידי שתי בנות, שאחת מהן מחזיקה קלמר של טושים. באיזשהו שלב הילדה ללא הקלמר רצתה טוש מתוך החבילה, וזאת שהקלמר ברשותה לא הסכימה. התחיל ביניהן ויכוח, עד שלבסוף היא הצליחה לקחת לה טוש אחד מתוך החבילה. זאת עם הקלמר, שהבינה שהפסידה טוש אחד, בכתה בכי היסטרי, ובאיזשהו שלב היא פשוט לקחה את כל הקלמר ושפכה אותו על הרצפה- ולנגד עיניי התגלו עוד כ-40 טושים דומים.

חשבתי לעצמי כמה מוסר אפשר ללמוד מהילדה עם הקלמר— כמובן מה לא נכון לעשות. הרי יש אדם שיש לו ברוך ה' הכול, הוא קיבל שפע מאת הבורא: אישה, ילדים, לא חסר לו דבר. ופתאום בא מישהו שלוקח ממנו דבר קטן, שכלל לא מזיז לו. במקום להתבונן ולומר"נו, זה משהו קטן, נמשיך הלאה" — הוא מסוגל להפוך את העולם בשביל זה והיו מקרים שקרו אסונות על 20 ש"ח. האם הוא שונה מאותה ילדה קטנה? זה בדיוק אותו דבר, רק שחקנים שונים.

ולכן, אחים יקרים, אחד הדברים שאדם יכול לזכות בהם לטוב ולאריכות ימים בעולם הזה — הוא להיות ותרן בממונו. כפי שאומרת הגמרא במסכת מגילה (כ"ח): שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: "במה הארכת ימים?" אמר להם: "וותרן בממוני הייתי."

אני לא אומר שאדם צריך להיות פראייר ולהתחיל להפקיר את הכסף שלו, חלילה – אלא בגבול הטעם הטוב. לא להתעקש יותר מדי, לא תמיד להגיד "אני צודק, למה שאוותר?" שנבין שבכך זוכים לאריכות ימים בעולם הזה ושכר לעולם הבא יהיה לנו יותר קל לוותר.