העיקר שתגיע

בחודש האחרון התחלף השעון לשעון חורף, וכפי שהתחלף השעון גם השעות בבית הכנסת התחלפו – הכול זז.

בבית הכנסת שלנו, ואני מאמין שכך זה בעוד בתי כנסת, יש את אלו שמגיעים רק לתפילה של ליל שבת, מה שהם קוראים לה "תפילה של שישי בערב".

וכך קרה שכמה ימים אחרי ההחלפה של השעון נכנס יהודי מתוק לבית הכנסת בעלינו לשבח של ערבית, כלומר הוא נכנס בסיום התפילה, רגע לפני שיוצאים הביתה.

חבר שלו שאל אותו: למה באת רק עכשיו?

והוא ענה לו: האמת, לא שמתי לב ששינו את השעה. אני רגיל שבשעה הזאת יש לי עוד חלק גדול מהתפילה.

החבר אמר לו: לא נורא, העיקר שהגעת.

אותו אדם קרא שורה – שניים מהסידור ויצא בחוץ, ואני הסתכלתי מהצד ואמרתי לעצמי כמה הוא צודק בדרך שהוא חיזק אותו, הרי סוף סוף הוא התלבש, התאמץ, הלך עד בית הכנסת ונכנס – ולא החליט להעביר את הזמן הזה בבית, למרות שהוא לא אדם דתי כלל.

ומכאן נלמד, אחים יקרים, שגם אם אנחנו לא יכולים לקיים עדיין מצווה מסוימת, ויש לנו עליה יצר הרע גדול, יש הבדל גדול אם ננסה ונצליח מעט לבין אם לא ננסה כלל. הבדל של שמים וארץ. שאם ננסה, נראה להקב"ה שיש לנו רצון, רק שעדיין קשה לנו. אבל אם לא ננסה כלל, נראה להקב"ה שגם את הרצון אין לנו. וזה מה שלמדתי מאותו יהודי יקר.