חיזוק לשבת: בצאת השבת חזרתי יחד עם בני…
מתוך חוברת שמחה בלב · כסלו תשפ״ה · עמוד 34 · י״ג כסלו תשפ״ה
חיזוק לשבת
בצאת השבת חזרתי יחד עם בני בן השש מבית הכנסת. בדרך הוא שאל אותי האם כבר יצאה השבת. אמרתי לו שכן, ואז הוא שאל שוב האם גם יצאה השבת לפי זמן רבנו תם. אמרתי לו שלזמן רבנו תם צריך עוד קצת לחכות. אז הוא אמר לי שהוא יחכה, והוא רוצה להתחיל להקפיד בזה. בדיוק באותו רגע עבר שם אדם שאינו דתי, והוא חייך ושמח לשמוע ילד בן שש ככה מדבר.
אותו אדם פנה אליי ואמר שיש לו בדיחה שקשורה למה שדיברנו.
הוא סיפר שאדם אחד שאינו שומר תורה ומצוות, הגיע לבית הכנסת בבוקר לומר קדיש על אביו שנפטר ל"ע. הוא הסתכל סביבו ושם לב שהוא היחיד שנמצא שם ללא תפילין, אז הוא החליט שגם הוא רוצה להניח.
הוא ניגש לרב ושאל אותו האם יש תפילין פנויות בשבילו? אמר לו הרב שאין ושיחכה שמישהו יסיים ויביא לו.
הוא חזר למקומו וראה בתא של המושב תפילין. הוא אמר לרב: למה אמרת שאין, הרי יש כאן תפילין?
אמר לו הרב: לא, זה תפילין של רבנו תם. אותו אדם שלא הבין את כוונתו של הרב אמר: אל תדאג, אני אניח מהר ועד שרבנו תם יבוא אני כבר אסיים.
חייכתי לשמוע את הסיפור וסיפרתי אותו לכמה אנשים. חלק מהם לא הבינו מהי הבדיחה ומיהו רבנו תם.
אמרתי שאם המצב הוא כזה, אולי צריך קצת לעורר ולהסביר שרבנו תם היה אחד מהראשונים, שחיו לפני כ – 900 שנה.