מוסר הבננה

פעם אמר הבעל שם טוב לתלמידיו שמכל דבר שהם רואים אפשר ללמוד מוסר לחיים.

מדי פעם, כשאני נזכר בדבריו, אני מנסה ליישם אותם בעצמי ולחפש ללמוד ממה שאני רואה. באחד הימים ראיתי תינוקת שאוכלת בננה, ובאותו זמן נזכרתי בדברי הבעל שם טוב ולמדתי ממנה מוסר לחיים.

אתם בטח שואלים מה כבר אפשר ללמוד מתינוקת עם בננה, אבל שימו לב למה שקרה.

אותה תינוקת קיבלה את הבננה מקולפת למחצה, וחלק ממנה עוד היה עם הקליפה. בשלב מסוים באכילתה, היא הגיעה למקום שאינו מקולף ואחיה הגדול לקח את הבננה לקלף לה כדי שתמשיך באכילתה. ברגע שהוא לקח, היא בכתה בהיסטריה.

חשבתי לעצמי למה היא בוכה? הרי הוא רק רוצה לעזור לה. היא בטח חושבת שהוא רוצה לקחת את האוכל שלה, אז גם שהמציאות אחרת – בכל זאת היא בוכה.

האם אנחנו שונים מאותה תינוקת?

לכולנו יש מדי פעם ניסיונות עם אנשים קרובים או רחוקים שלוקחים לנו מהדברים שלנו. זה יכול להיות איזה פקח חניה או שוטר תנועה, או אפילו בעבודה שקידמו מישהו אחר במקומך. יכולה לעלות לנו מחשבה שאותם אנשים לקחו את השייך לנו. ובכל זאת, בתור יהודים מאמינים שיודעים " שאין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימה " (אפילו מעט), ושבורא עולם אוהב אותנו אהבת עולם, עלינו לקבל את הלקיחה הזאת באהבה ולהאמין שהיא בטוח הייתה לטובה ושבעוד קצת זמן נקבל ישועה ובעזרת השם יתברך היא תהיה הרבה יותר גדולה.