מסירות נפש

אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי רק בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרא וכו'. ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה, מיד אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין, ומצוח קא צוחינן, ולית דמשגח בן. אמר ליה: קמאי – הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן – לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כך הם דברי הגמרא, ולמי שלא הבין נפרשם בעזר ה'. רב פפא שואל את אביי במה אנחנו שונים מהדורות לפנינו, שלהם היו מתרחשים ניסים ולנו לא. אם תאמר משום הלימוד, הרי אנחנו לומדים יותר סדרים של לימוד מהם, וגם אנחנו בקיאים בהלכות שהם לא עסקו בהם. ואילו רב יהודה, שלא היה גשם בארץ, היה שולף את נעלו להתחיל עינוי, ומיד ירד גשם. ואילו אנחנו צווחים בתפילה ולא משגיחים בנו. ענה לו אביי: הם היו מוסרים נפשם על קדושת השם ואנחנו לא. עד כאן דברי הגמרא. ואפשר ללמוד מהם על הדור שלנו. נכון שבדור שלנו יש הרבה חוצפה ועוד דברים לא פשוטים בנושאי קדושה, אבל מצד שני, כמה מסירות נפש יש בעם ישראל גם בצד הגשמי – שיש לנו חיילים שמוכנים למסור נפשם בהגנה על עם ישראל, וגם ברוחני – כשבא אליי בחור אחרי השיעור ואומר לי שאחרי 5 שנים הוא מתחיל לשמור נגיעה עד לחתונה. ועוד בחור שאמר לי שהוא עזב את הדברים שאליהם היה מכור תקופה ארוכה. זה מרגש אותי. אני רואה כאן מסירות נפש, שלמרות כל הקושי הם מוכנים להילחם כדי לעשות נחת רוח לבורא עולם. וזאת הסיבה שאנחנו רואים ניסים בהגנה של השם יתברך על עם ישראל.