אמונה

השבוע שמעתי על זקנה שהייתה אצלנו במשפחה. היה לה שם מיוחד – מאנטנה, והיא הייתה אישה של פעם – עם אמונה תמימה.

מה הכוונה אמונה תמימה? שמעתי עליה שבכל אירוע משפחתי, כשאחד מהילדים התחתן, היא הייתה מרבה להתפלל.

כששאלו אותה: " על מה את מתפללת? " היא אמרה: " אתם מבקשים שתצא לכם תסרוקת יפה ושמלה מיוחדת… ואני מתפללת שבורא עולם יצליח את הזוג, שיהיה ביניהם שמחה, שלום בית, שהאירוע יעבור בשלום."

איזו צניעות. תוך כדי בישולים – כשהיא מוסיפה עוד תבלין – היא מדברת עם ה'. " ריבונו של עולם, בבקשה שהאוכל יצא טעים… שלא יישרף…"

ואולי זה מסביר למה האוכל של פעם היה כזה טעים. הנשים הללו הבינו היטב את דברי הגמרא: אמר רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. והן קיימו זאת כפשוטו – כל היום שם שמיים היה שגור בפיהן.

ושתבינו, אחים יקרים – הן לא ידעו לקרוא, לא ידעו לכתוב, ובכל זאת כל היום התפללו. זו עבודה תמימה, פשוטה, אמיתית – שקצת חסרה בזמנים שלנו.

ורבינו הקדוש אומר: " עיקר העבודה הוא רק תמימות ופשיטות גמור, בלי שום חכמות וחקירות. וזהו עיקר התכלית האמיתי."