בלי כוונה

בילדותי אמר לי הרב'ה: " תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה". המשפט שלו הלך איתי במשך שנים, והבנתי שכדי לזכות שהתפילה תתקבל צריך להתאמץ בה ללא מחשבות זרות.

וכשחשבתי לעומק מה הבעיה במחשבות זרות, הבנתי שהרי התפילה שלנו עולה לפני שוכן מרומים, ושם בשמיים יש בירור רציני לבדוק את איכות התפילה.

עכשיו עומד היהודי היקר ומתחיל: " ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", ואז הוא אומר "ברוך אתה ה'" – פתאום קופץ לו הדוח שהוא קיבל, והוא מתחיל לחשוב מאיפה ישלם. היהודי שלנו מתאמץ, מזיז את המחשבה, ממשיך עוד קצת: "אלוקי אברהם יצחק ויעקב" – ופתאום הוא נזכר שהוא רעב וחושב מה יאכל אחרי התפילה.

וכך הראש שלו משוטט בין תפילה לרצון, חוזר לתפילה, שוב מחשבה על כסף. ובסוף הגוף שלו נוחת ועושה מעצמו את "עושה שלום במרומיו", ועל זה צריך להודות לראש שהוא זוכר לרדת בזמן.

ואז אמרתי: קשה באמת לכוון כראוי, ובכל זאת שווה לעורר על כך מהסיבה שלפחות ננסה. וגם שנדע שיש כוח לתפילה ללא מחשבות זרות.

רבי נחמן עשה על כך תורות רבות, ובין דבריו אמר בתורה ט': " לפי מעלת תפלתו כן זוכה לזווגו וכן נותנים לו פרנסת ו על כן על – ידי תפלה בכח ז וכה לזווג ו ולפרנסה:

שמתם לב, אחים יקרים? שני דברים שהדור שלנו צריך הכי הרבה — כסף וזיווג — מגיעים על־ידי תפילה איכותית. אז שווה להתאמץ.