השבוע יש לנו שתי פרשות מחוברות

אחרי מות — קדושים. הפרשה הראשונה מתחילה באזהרה שלא להיכנס לקודש הקודשים בכל זמן, כדי שלא ימותו כבניו של אהרן הכהן. ההיתר היחיד לכך הוא פעם בשנה, ביום הכיפורים, לכהן הגדול. ביום הכיפורים, הכניסה של הכהן הגדול תהיה רק כאשר הוא לבוש בארבעה בגדים ולא בשמונה, כפי שנהוג בעבודתו בדרך כלל.

זאת משום שבשאר הבגדים משולב זהב, המזכיר את חטא העגל. הקרבת הקורבנות של הכהן הגדול כוללת פר לחטאת וכבש לעולה, שנקנים מכספו. הציבור, לעומת זאת, קונה שני שעירי עיזים לחטאת וכבש לעולה. לאחר מכן, הכהן הגדול מתוודה על הפר שלו, מניח את ידיו עליו ומתוודה על עוונותיו, עוונות אשתו וילדיו. והתורה מספרת לנו שאת כל העבודות ביצע אהרן הכהן ביום הכיפורים בדיוק רב.

בהמשך הפרשה, עם ישראל מקבלים ציווי שלא לשחוט מחוץ למשכן קרבנות לה'. כמו כן, ניתנות מצוות נוספות, בהן: איסור אכילת דם, מצוות כיסוי דם חיה ועוף בעפר, טומאת נבלת עוף טהור. איסור עריות של קרובות משפחה האיסור החמור על עבודת המולך, שהייתה עבודה זרה בזמנם . בפרשה הבאה, עם ישראל מצווים על קדושתם והבדלתם משאר אומות העולם, וכן על: הציווי לדון ביושר, הסבר על ערלה של עצים. אזהרה מפני ניחוש. איסור עשיית קרחת בצידי הראש. איסור להתעסק בתקשור עם רוחות, סיאנסים וכדומה. האיסור לעשות קעקוע. ועוד איסורים.