בפרשה למדנו על מעלת הכרת הטוב ובעניין זה…

בפרשה למדנו על מעלת הכרת הטוב ובעניין זה נספר

מסופר על הרב גוסטמן, שהיה גאון עולם, וכשהיה צעיר למד אצל רב חיים עוזר. יום אחד הרב החל ללמד אותו על צמחים והסביר לו שהצמח הזה בריא בזה שהוא ויטמינים, והשני רעיל, והצמח ההוא מזין. הרב גוסטמן לא ידע מדוע הוא מלמד אותו את כל המידע שלכאורה זה היה נראה מיותר.

לימים, כשפרצה מלחמה העולם השנייה השואה הנוראה — הרב גוסטמן הצליח לברוח ליערות, ושם התחבא. ואז הוא הבין למה רב חיים עוזר לימד אותו על הצמחים. הרב והצמחים הללו הצילו את החיים שלו. וסיפרו עליו שעד סוף ימיו היה מגדל צמחים בביתו, והיה מקפיד להשקות אותם בעצמו ולא על ידי אף אחד אחר — כהכרת הטוב על כך שהצילו אותו.

ומסופר גם על רב שמחה זיסל מקלם, שבליל שבת, כשהיה שב מתפילת ערבית, היה נוהג לשהות זמן מה ליד פתח ביתו ולהתבונן על האוכל, ועל הסדר והניקיון, ועל כל שאר הדברים שהכינה אשתו לכבוד שבת ולכבודו — וזאת כדי לא להיות כפוי טובה לאשתו שטרחה כל כך למענו.

וכן ראוי לעשות כאשר אדם יוצא מביתו לבית הכנסת בערב שבת — שישבח את בני הבית על כל מה שטרחו ועמלו במשך היום לכבוד שבת קודש. החל משך כל ימות השבוע, שכשלובש חולצה מגוהצת שגיהצו לכבודו, וכן כשאוכל תבשיל שהכינו לכבודו — יאמר