"אמר הקב"ה

שמעו לי שאין אדם שומע לי ומפסיד."

ביום י"ז תמוז הלכתי לכולל וישבתי ללמוד. אחד הבחורים שהיה שם ביקש שאסביר לו מהלך שמובא בגמרא. ישבתי איתו ולא שמתי לב לשעון, ופתאום ראיתי שאני כבר חייב לצאת ולהוציא את הבנות מהגן.

על פי הזמנים עדיין יכולתי להספיק, ואז הגעתי לרכב והוא סירב להניע. התחלתי לחשוב מה עושים עכשיו. לא עברה דקה ופתאום הגיע אדם צדיק, אחד מהלומדים היקרים של "שמחה בלב". הוא שאל אם אני צריך עזרה, השבתי שכן, והוא הקפיץ אותי לגן. וה' סידר שגם היו לו כיסאות של תינוק.

כשהגעתי – בדיוק בתזמון מושלם, המעלית הגיעה, ולבסוף הקדמתי לגן ב -2 דקות. ואחר כך הוא גם החזיר אותנו הביתה.

בדרך הוא אמר לי שבדרך כלל הוא יוצא יותר מוקדם להוציא את הילדים שלו, רק שהיום השכנה שלהם, שיש לה ילדים באותו גן של הילדים שלו, אמרה שהיא מוציאה את הילדים שלה, ועל הדרך תוציא את שלו. אז אשתו אמרה לו שהוא יכול להישאר עוד קצת – ולכן הוא אומר נשארתי.

הבנתי ממה שקרה כמה תובנות חשובות:

א. הוא קיבל עזרה עם הילדים שלו, ובורא עולם שלח אותו לעשות חסד דומה – שהוא עמד בו בהצלחה.

ב. העיכוב שלי, שנבע מתוך עזרה לאחר – לא גרע ממני כלום.

ג. לא מפסידים מעשיית מצוות.