פרשת שופטים

בתחילת הפרשה משה רבינו מצווה למנות בכל עיר ועיר שופטים הפוסקים את הדין. ושוטרים הרודים את העם, ותפקידם לעשות בעם ישראל משפט צדק לפי חוקי התורה, תוך אזהרה שהשוחד יגרום לסלף את הדין. אזהרה נוספת של משה רבינו היא שלא לנטוע אילנות לעבודה זרה ואפילו לנוי. בנוסף מצווים עם ישראל בעוד חוקים, והם שלא להקים מצבה בנוסף , שלא להקריב בהמה שיש בה מום. העונש בסקילה למי שעבד עבודה זרה וראו אותו עדים והתרו בו. ועונש של זקן ממרא, והוא דיין שאם יש ויכוח בין הדיינים כיצד לפסוק, ובא לשאול את הסנהדרין והורו להם הלכה, והדיין בחר שלא לשמוע לפסיקת הסנהדרין—במקרה זה מעלים אותו לירושלים ומיתתו בחנק. בנוסף מצווים עם ישראל שבכניסתם לארץ למנות עליהם מלך, ושהמלך לא יהיה גוי אלא מעם ישראל. המלך שימלוך צריך להיזהר שלא ירבה לו סוסים יותר מכדי הצורך. בנוסף, לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו כסף וזהב. חובה עליו להחזיק שני ספרי תורה. עוד מצווים עם ישראל שלאחר השחיטה של הבהמה ייתנו זרוע, לחיים וקיבה לכהן . ודין שבט לוי שאינם מקבלים חלק ונחלה בארץ. תרומה גדולה—לתת לכהנים חלק מהתבואה, ובנוסף ראשית הגז. עוד בפרשה: איסור כישוף וקסמים, הסבר מהו נביא אמת ומהו נביא שקר . פרשת ערי מקלט, דיני עדות ועדים זוממים, הסגת גבול. ובכבישת הארץ —הציווי להילחם ולתת להם קודם אפשרות של שלום. איסור"בל תשחית" ועגלה ערופה.