כתוב בגמרא סנהדרין לז

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם.

ולמה הקדמתי לומר זאת? כיוון שהייתה לי שיחה עם אדם קרוב אליי, שהתקשרתי כבדרך אגב לשאול לשלומו, ואני שומע אותו עונה לי עם קול כבד ועצוב. שאלתי מה קרה, והוא אמר לי שהוא הגיע לסף הייאוש, נמאס לו, מהכול קשה לו.

אמרתי לו מיד: אין ייאוש! למה אתה מדבר ככה?

והוא סיפר לי שקשה עליו הסבל שהוא עובר, והיום ממש דיכאו אותו. הוא היה אצל רופא אחד לצורך טיפול, ובמהלך הפגישה הרופא אפילו לא הסתכל לכיוונו, אלא רק התרכז בלכתוב במחשב. וכשסיים, הוא הגיש לו חוות דעת ממש פוגעת על מצבו, וכרגע אין לו חשק לכלום.

שמעתי ועודדתי אותו. אמרתי לו שאסור להתייאש גם כשקשה. אין ייאוש בעולם כלל, ושהוא צריך לדעת שהוא טוב , ולא להיפגע מדעות של אחרים. שמעתי שהיה לו סוד של הקהילה.

ולכם אני אומר, אחים יקרים: אסור לכם ליפול לייאוש מתגובות של אחרים. אף אחד בעולם לא צריך לגרום לכם, חס ושלום, להרגיש שאתם לא שווים. הגמרא מדייקת בכל מילה ואומרת לנו שחייב אדם לומר: בשבילי נברא העולם. אין יהודי לא חשוב. כולם חלק א – לוה ממעל. אנחנו בניו חביביו של ה' יתברך, וכך צריך להרגיש תמיד.

ואם חלילה היצר רוצה לעשות אותך בדיכי – לא ליפול אנחנו ילדים של המלך...