לעשות נחת רוח ליוצרנו

כשאנחנו מתפללים ומקיימים מצוות, יש תוספת כוונה לפני המצוה שבה אנו אומרים לעשות נחת רוח ליוצרנו.

חשבתם פעם מה זה לעשות לבורא עולם נחת רוח? רק שנבין שאין לנו קצה השגה בגדולתו של הבורא יתברך, ובכל זאת אנחנו יכולים לעשות למי שברא הכול נחת רוח — במיוחד כשאנחנו מתאמצים גם שקשה לנו.

וזה מחזיר אותי לאחד מימי השבוע, שבו יצאתי מבית הכנסת ודיברתי עם אחד המתפללים. תוך כדי, הוא סיפר לי קצת ממה שעובר עליו – על התהליך של התשובה ואיך הוא עושה הכול לבד, וסביבו כל המשפחה בכלל לא בעניין.

ואיך הוא ספג גם ביקורת מהסובבים: " מה קרה? השתגעת? משעמם לך? למה התחלת להתפלל? בוא תצא איתנו" — ועוד ועוד. ובכל זאת, למרות הכול, הוא ממשיך ומנסה להיות יהודי טוב ולקיים את רצון הבורא. ואז הוא אמר לי הלוואי שאני אזכה לעשות לבורא נחת רוח.

שמעתי ואמרתי לו: לדעתי, כבר עכשיו אתה עושה ובגדול. תבין – אתה מוכן ללכת נגד הזרם, לוותר על כל מיני הרגלים והנאות מהעבר, מתוך הבנה שהתכלית היא להתאמץ בעולם הזה. כמה זה גדול ונשגב.

הוא חייך – זה עשה לו טוב על הלב.

והמשכתי ואמרתי לו שאסור לו להתייאש, והוא חייב לשמוח בדרך שהוא עשה - בחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'", וזה הנחת רוח האמיתי – שאדם מוסר נפשו לכבוד ה' יתברך.