מספר אברך מלייקווד

כמו רבים וטובים, גם אני נוהג לצאת עם משפחתי להרים בחודשי הקיץ. מדובר בשהייה של כחודשיים במקום, מה שאומר שצריכים לקחת מהבית כמעט כל מה שיש בו, חוץ מכלי הפסח והקישוטים לסוכה, ועוד כמה פריטים קטנים שיחכו יפה עד שנחזור.

לפני הנסיעה יש להתארגן עם בגדי שבת וחול לכולם, לצד כלים ואביזרים, שמיכות ומצעים, פריטים אישיים ומשפחתיים. בשביל להעביר את כל הכבודה למקום הנופש, לא מספיק לקחת רכב רגיל, אלא יש צורך במשאית. על כן, נקבע מהלך כזה: שוכרים משאית, מעמיסים, נוסעים למקום הנופש, פורקים את כל הקרטונים והמזוודות, ואחר כך מחזירים את המשאית למקום שעליו סיכמו עם המשכיר, ומשם חוזרים במונית עם מישהו שמגיע לאותה נקודה. כך עשיתי גם אני.

המשאית שלנו הגיעה ל' קעמפ' , ואחרי שפרקנו את המזוודות, עליתי עליה ונסעתי להחזיר אותה לנקודה כלשהי על המפה, הממוקמת באזור נידח שאין בו יהודים. סיכמתי עם חבר, שגם הוא החזיר משאית, שייקח אותי משם במונית, בחזור אל ה' קעמפ '. השלב הראשון בוצע בהצלחה: המשאית הריקה הגיעה ליעדה, ועכשיו ביקשתי לחזור ל' קעמפ '. התקשרתי לחברי וסיפרתי לו שאני מחכה לו. " יש כאן עיכוב ", הוא אמר לי, "זה יארך עוד כמה דקות".

חיכיתי. עודני מחכה, ולידי נעצר רכב פרטי. מהחלון