החפץ חיים
מתוך חוברת שמחה בלב · חשוון תשפ״ו · עמוד 44 · ט״ו חשון תשפ״ו
כמה ימים לפני ראש השנה, רגע לפני שהסתיימה התפילה, אמרתי לציבור כמה הלכות. דיברתי שהחיזוק הכי טוב לאדם הוא שמירת הלשון — לא לדבר על אחרים, וכמה זה חשוב בדור שלנו.
אחרי שסיימתי, בא אליי בחור צדיק ואמר לי: אתה יודע שהיום זה יום פטירתו של החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן, שהרבה לדבר על עניין שמירת הלשון.
באותו רגע שמחתי שדיברתי על הנושא שהצדיק החפץ חיים מסר עליו נפש, ומשמים סיבבו שביום שלו אדבר דווקא על זה.
ואז נזכרתי כמה שנים אחורה, כשהייתי נוכח בברית של רב מוהל וצדיק שמוסר נפש ושעשה מעל 5000 בריתות. ובסיום הברית הוא מבקש מהקהל שיקחו על עצמם שעה ביום שבה הם לא מדברים לשון הרע.
בהתחלה שהוא אמר, היו לי קצת שאלות — שעה ביום להקפיד? צריך כל היום להקפיד!
ואז שיתפתי אדם עם מחשבותיי, והוא אמר לי: מאוד קשה לשמור את הלשון בדור שלנו, במיוחד שיש טלפונים, הודעות, והכול עובר מהר.
אמרתי לו: נו, קשה — אז זה פותר אותנו מלנסות? גם לעבוד זה קשה, והולכים לעבוד. גם לגדל ילדים זה עמל, ובכל זאת אנחנו מתאמצים ומבנים א ת החשיבות.
אז גם — לשתוק זה קשה, ובכל זאת אנחנו צריכים להבין את החשיבות. וכנראה שגם שעה — זה ההתחלה של משהו.