אמונה היא הדרך: יום אחד היה עליי עומס גדול.

אמונה היא הדרך

יום אחד היה עליי עומס גדול. גם היה עליי להכין שיעור, להספיק להדפיס כמה דברים, לעזור בבית, לנסוע לפדיון הבן, לחזור לשיעור, ולסיים לסדר כמה דברים בחוברת. הלחץ עשה את שלו – והרגשתי חוסר יישוב הדעת.

ואז, בתוך כל זה, גם המדפסת הפסיקה לעבוד. וכל זה גרם לחוסר שמחה.

ובתוך כל הבלגן עצרתי ואמרתי לעצמי: מה קורה לי? הרי בורא עולם מכוון הכול. איפה האמונה שעליה אני כל הזמן מדבר?

ואז ראיתי את דבריו של רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל: "צריך להאמין שכל צעד שאתה עושה מושגח בהשגחה פרטית. ומי שלא מאמין בכך – כשהוא מברך בבוקר 'המכין מצעדי גבר' זו ברכה לבטלה."

אנחנו מבינים איזה דיבור יש כאן: מי שלא מאמין שכל הצעדים שהוא עושה מושגחים בהשגחה פרטית – הוא מברך ברכה לבטלה. וזה בא ללמד אותנו שאין מה להילחץ מכלום - הכול מושגח על ידי המלך.

ואם אנחנו נבין שהמלך הגדול שלנו אוהב אותנו – אז ממילא נאמין שגם כל מקום שהוא מביא אותנו אליו – זה הכי טוב.

נכון שאלו דיבורים גבוהים, ובכל זאת צריך להפנים אותם ולחזור עליהם כל יום: בורא עולם אוהב אותי. בורא עולם רוצה בטובתי. בורא עולם שומר עליי. בורא עולם ידאג לי לכל צרכיי.