פרנסה בשפע

נשאלתי פעמים רבות האם ריבוי עבודה מרבה את הפרנסה. ידעתי שלא, שהרי הבורא מצווה אותנו על השתדלות ולא על ריבוי השתדלות. וכיוון שכל עניין העבודה הוא מפני הקללה של אדם הראשון – לכן לא צריך להדר בקללה.

ובכל זאת, יש הלכה בגמרא שאומרת: "פוק חזי מאי עמא דבר" – והפירוש: לך ותבדוק מה עושים בעם, ומכאן תלמד מה נכון לעשות.

אז בדקתי, וגיליתי דבר מעניין מכמה אנשים שאמרו לי שהם היו עובדים מאוד קשה והרבה שעות – וזה לא גרם להם להיות עשירים, ואפילו להיפך: הם עברו ממינוס למינוס. וגם השיעבוד לעבודה גרם שאין להם חיבור כלל לעולם הרוחני שלהם.

ובצעד אמיץ – הם הפחיתו מהשעות. ויש כאלה שאפילו הפחיתו חצי, והתחילו לנצל את הזמן הנותר ללימוד ולתפילה. והם אמרו לי שמצבם הכלכלי לא נגרע – ונשאר להם אותו סכום בפחות עבודה.

וכשדרשתי את הדברים ברבים, אמר לי אדם אחד שהוא מרגיש שדיברתי עליו, מפני שהוא הגיע למצב של שלוש עבודות ביום. והוא מרגיש שהוא חי בשביל לעבוד – ולא עובד בשביל לחיות. ועכשיו, אחרי שהוא שמע אותי – הוא החליט לוותר על עבודה אחת. אמרתי לו: אשריך! אתה תראה בעזרת ה' שלא ייגרע לך מההכנסות.

ולכן, לסיכום: יהודי צריך לעבוד כדי לצאת ידי חובת ההשתדלות, ולאחר מכן – את הזמן הנותר יקדיש גם לתורה וגם למשפחה.