התורה מדגישה לנו כי לשונו של יהודי היא…

בפרשה שלנו מסופר באריכות על דיני נדרים.

התורה מדגישה לנו כי לשונו של יהודי היא קדושה, ולכן יש להימנע מלנדור – גם כאשר מתכוונים לקיים את הנדר לאחר מכן. ובמידה וזוכה האדם לקדש את פיו ושומר אותו מנדרים ומדיבורים אסורים, יש בפיו כוח של ברכה, ודבריו מתקיימים. כך נהגו גדולי ישראל, שנזהרו בכל דיבור אסור.

ובקשר לפה קדוש בוילנא היה זקן מופלג שהגיע לגיל 98. באחד הימים, כשהרגיש לא בטוב, בניו נבהלו ורצו לקחת אותו לבית הרפואה. אך להפתעתם, פניו נותרו שלוות, והוא קיבל את מצבו ברוגע נפשי.

הם ניסו לשכנעו ואמרו לו: "אבא, בוא נלך."

ענה להם הזקן: "תהיו רגועים. יש לי ברכה מהגאון מווילנא — שאני אהיה בריא עד גיל 100... יש לי עוד עשר שנים. אל תבכו."

שאלו אותו: "איך זכית?"

ענה להם: "כשהייתי ילד בן שבע, הגאון למד עם טלית ותפילין בבית הכנסת. הייתי שובב, ובלי כוונה דרכתי לו על הטלית. אמר לי הגר"א: 'ילד, שתהיה בריא עד גיל 100 — רק שחרר לי את הטלית. ' הוא לא אמר 'מי שברך אבותינו' או כל נוסח אחר – רק את זה. וראיתי איך הברכה התקיימה."